{#53} יום 2

אנשים אומרים שאתה אף פעם לא יודע מה יש לך עד שאתה מאדב את זה אה? לי זה קרה. אני ידעתי בדיוק מה היה לי. אני ידעתי את זה טוב מאוד. פשוט לא חשבתי שאני אאבד את זה. ואיבדתי את הכל. אני השתנתי. וכשאנשים משתנים, הם הופכים להיות בדיוק את מה שהם אמרו שהם אף פעם לא יהיו. זה קרה לי! אני בדיוק מי שלא רציתי להיות. ואני חרא. אני זבל. פתאום אני מתגעגעת ופתאום אני לא. פתאום אני אוהבת ופתאום אני לא. ואני כבר לא יודעת מה הפאקינג הבדל! אני לא יודעת, לא מבינה, לא קולטת. יש אהבה בגוף שלי, אבל אני לא יכולה להוציא אותה. היא נתקעת בראש שלי, לא רוצה לצאת מהפה שלי. היא נדבקת ללשון שלי, ורואים, רואים במבט שלי שלמילים הכי מתוקות יש את הטעם הכי מר. וריק לי. ריק לי. אני ריקה. ואני בסה''כ מנסה למלא את זה. את הריקנות שבי. אין לי תגובות, אין לי רגשות, אין לי. אין לי. הכל ריק לי. ורע לי. רע לי ואני מנסה למלא את הריקנות הזאת עם כל הדברים הלא נכונים, הדברים הרעים. כי יש לי את הדברים הטובים, אבל אני לא מספיק טובה בשבילם ואני לא רואה אותם. אני יודעת שהדברים הלא נכונים הם רעים, והם פוגעים בי. אני יודעת את זה. אבל אני בוחרת בהם, כמו ילדה מפגרת שלא יודעת להחליט, אני בוחרת בהם. וזה רע, ואני רוצה להיות בסדר. אני רוצה לרצות לחיות! לעשות משהו! לרצות לעשות משהו! זה כל מה שאני מבקשת. זהו. אני רוצה לצאת מזה, רע לי. אתמול וביום שישי ישנתי כל היום. כל היום! וזה רע. זה רע מאוד. אני לא יודעת מה לעשות... אני לא יודעת. אין לי מושג. איפה אני בכלל? איפה אני נמצאת? אני חיה? איפה אני? מי אני? אני לא מכירה את זה. אני לא מזהה את עצמי. אני לי שמץ של מושג איפה אני. אין. אני לא יודעת. אני לא איפה שאני צריכה להיות, אני לא מי שאני צריכה להיות. אני צריכה להיות טובה. אני צריכה לעשות משהו ולהיות טובה בו וזהו. והכדור הזה טוב... כאילו, אני בסדר. אני לא לגמרי לגמרי בסדר. אני יותר טוב טיפה. אני בסדר לבינתיים. אבל אני כן ואז אני לא ואז אני כן, ושוב לא. וכן, ולא. אז מה עשיתי פה? שום דבר. כלום. וחייבים לתקן את זה איכשהו.